הגן הלאומי בשדה בוקר – מרשים עד היציקה.

אחוזת הקבר של פולה ודויד בן גוריון

ביקור באחוזת הקבר של דויד ופולה בן גוריון מתחילה בהליכה מהחניה לתוך ערוץ נחל. הערוץ מרוצף לסירוגין באבנים מקומיות קטנות וגדולות מונחות כאילו באקראי ויוצרות מראה משכנע ואוטנטי של ערוץ טבעי. גם תכנון התווי עצמו נראה טבעי ואין בו אף לא קו ישר אחד, הכול זורם ומתפתל כאילו המים, הרוח והשנים חצבו אותו בעצמם. השביל מונח שם בטבעיות ונוכח בחוזקה ובדממה שרק הטבע יודע להיות.  אפשר אולי לטעון שזה תמצית הקונספט העיצובי של המתכננים (יהלום-צור) שכן בקברו של דויד בין גוריון מדובר, אבל זו רק השערה.  גם האחוזה ירוקה בטבעיות מקומית, לא מודרנה כובשת, לא גלות מתייפייפת, לא מרבדי דשא מוריקים ולא פרחים עדינים.  מדבר צחיח ויבש לא יכול לקבל בטבעיות מרבדי דשא מבלי לחפות עליו גינון והשקייה מסיבים שיש בהם יותר אג'נדה מתרבות אחרת מאשר הבנת המקום והייחודיות שבו. ינבוטים בעלי שורשים גבוהים מסוגלים לחיות שם נהדר, שיטות כמובן וגם ברושים יוצרים ירוק טבעי ולא קונטרסטי ומנוכר.

התווי כאילו חורץ דרכו באדמה, תחום בקירות המחופים לסירוגין באבנים גדולות וקטנות מעשה אומן ותכנון מרשים. יופי של עיצוב ויופי של בחירת חומרים. כך ממשיך השביל ומתפתל לפעמים פונה לימין לפעמים פונה לשמאל (ממש מפה פוליטית) וכל פעם מגלה בטבעיות עוד פלח נוף, עוד הצצה ירוקה ועוד מקום מוצל לשבת ולהקשיב לשקט. השקט המדברי מול הנוף הצוקי של נחל צין מרשמים ויוצרים ניגוד מוקצן ומוטרף של נקודת הקצה – רחבת הקבר של פולה ודויד בן גוריון. גם הדרך חזרה מרשימה לא פחות, לאורך הצוק הדרמתי ישנם מקמות רבים לשבת בצל הקריר ולהתבונן בנוף הבראשיתי.

שנייה לפני שמגעים חזרה לרכב, בצד ימין ישנו שביל הפונה ימינה לשירותים. השביל- נאמן לבחירת החומרים לשיטת התכנון והעיצוב, מוביל בטבעיות למפח נפש מאכזב ומר. למה לכול הרוחות? למה כל היופי התכנוני הזה, החוכמה העיצובית מסתיים בשירותים צבאיים? מה קרה פה, האם זה שוב התקנים? האם נגמר התקציב? לא יכול להיות. מסרב להאמין, נכנס לשירותים וגם שם אכזבה, לא תכנון, לא עיצוב ולא חוכמה. כאילו שלא הזיזו עשרות טונות של אפר וסלעיים בשביל ליצור את האחוזה הנפלאה הזו, איפה הבולדוזרים שהצליחו לשכנע את כולם וגייסו תקציבי עתק לשם כך? איפה החוכמה והרגישות? למה הם לא נעזרים במעצב פנים, למה הם לא נעזרים במשרד לעיצוב פנים? אני לא מאמין שמעצב פנים עשה את העבודה הזו. הקו הישר שנעדר בעקביות ובחוכמה מהפרויקט המרשים הזה נוכח פה בבוטות מתריסה. מיד בכניסה כאילו אומר מכאן זה כבר סיפור אחר. גם בפנים התכנון הקונבנציונלי ובאנלי, גם בעיצוב וגם בחירת החומרים שמסתכמת בבחירת קרמיקה בגוון חול לרצפה ולשלושת השורות הראשונות בחיפוי הקיר שממשיך בקרמיקה לבנה. שלום רגישות ושלום לחוכמה, תנו לי בטון ואצוק לי "יציקה".

 

מודעות פרסומת

שיפוץ הדירה או רכישת דירה חדשה

רכישה של דירה חדשה או שיפוץ הדירה הנוכחית דרך מודעות לתחזוקה.רבה פעמים אנשים מבקשים להתייעץ  ולבחון דירה חדשה לפני רכישה. בתור איש מקצוע עם ניסיון בתכנון ועיצוב ואחרי הרבה מאוד שיפוצים בסדרי גודל משתנים. אני יכול בביקור של שעה, להעריך את האפשריות תכנון והעיצוב וגם את עלותו המשוערת.

לקוחות ותיקים שלי, התלבטו לגביי נושא זה בדיוק כשנה לפני שהתקשרו אלי והתחלנו לבדוק אפשריות. היתרונות בדירה הישנה היו בעיקר במיקום, הקרבה לחברים של הילדים, ללא צורך בשינוי בית ספר או כל מסגרת חברתית אחרת. החסרונות היו: חוסר בחדר לילד, דירה ישנה המצריכה שיפוץ.

הרצון לשדרג דירה מוכר להרבה זוגות עם ילדים מתבגרים. יש מין פרדיגמת צרכים שהולכת וגדלה עם השנים ועם מספר הילדים. בתור זוג צעיר אנחנו לא צרכים יותר משניים שלושה חדרים לדירה. אנחנו מתחילים לאסוף ריהוט מההורים, מהחברים ומהשכנים, מקסימום צובעים קצת ומשפצים קצת  והכול טוב ומקסים.  ברוב המקרים מהר מאוד הצרכים משתנים ובממוצע 5 שנים אחרי החתונה הצרכים שלנו שונים לגמרי ו 10 שנים אחר כך אנחנו, בדרך כלל, במקום אחר לגמרי. מאחורינו כבר עשר שנות צבירה של רכוש וחפצים (לרוב על 50% מהם אפשר לוותר). אנחנו רוצים לתת לכול ילד חדר. אנחנו חייבים עוד ארונות בגדים ואף פעם אין מספיק מקומות אחסון, בקיצור המלחמה בבלגן נראית חסרת סיכוי.

אחרי כמה סיורים בדירות פוטנציאליות הם החליטו שהכי טוב להישאר בדירה הישנה ולשפץ. זה התחיל בעיצוב פנים של המטבח, ממשיך בשדרוג כללי של הסלון, נוגע בחדרי הילדים ואם נשאר כסף אז גם השירותים וחדרי הרחצה, הכול לפי הצורך ובמידת התחזוקה.  העדר מודעות לתחזוקה זה מחלה מוכרת ולא מטופלת, בעולם המערבי בכלל ובארץ בפרט. מוצרים זמינים וזולים בנוסף לאלימות פרסומית היוצרת צורך מובנה במותגים וברכישות אובססיביות. לא משאירות הרבה מקום לתחזוקת חפצים. אפשר לדבר על ההפסד הגדול הכרוך בהתנהגות תרבותית זו, בעיקר באובדן הקונספט התחזוקתי המשליך באופן עקיף גם על מערכות היחסים שלנו. אבל אפשר להסתפק כרגע בתמונות מצב תחזוקתית של המטבח וחדרי הרחצה, אם כי אפשר להתייחס גם לצבע על הקירות ולמצב החלונות והרצפות.

אשר אלבז, מעצב פנים מומחה לעיצוב פנים 054.4632.822 .

עיצוב מלון דירות

לפני כשנה, הוזמנתי לעצב מלון דירות בגורדון פינת דיזנגוף תל אביב. המלון נבנה בשנות השמונים ובעל אסתטיקה גאומטרית, חזרתית ופשוטה. בקומה ראשונה, כיאה לרחוב בו הוא ממוקם, ישנם חנויות מסחר שונות, בקומות מעל, פעלו שנים רבות משרדים. לפני כשנתיים משרד האדריכלים של חנוך מדנס, החל בהסבת ייעודו למלון. לא מלון בוטיק, לא חדרים להשכרה, אלא, מלון דירות, כזה המכיל : חדר שינה ומטבחון. הקונספט המלונאי בתל אביב של היום מאוד נפוץ ונדרש, במיוחד לקהל הגאה הבין-לאומי.

בתחילה המבנה נראה לי גס ומגושם, לא הבנתי את כול הבליטות חסרות החן הזויות וגרונגים.  אבל ככול שהמשכתי לרשום אותו ולהתבונן בו, הייחודיות של המבנה החלה להתברר לי, אפילו התחלתי לחבב אותו.  גם בתוכנית, למבנה ולחלוקה פנימית, היה איפיון דומה- קו מזוגזג שכזה, קו כתום. אני חושב שזה היה, בסופו של דבר, התמצית הצורנית של המבנה והמחולל הגיאומטרי שלה. החלטתי ללכת עם זה ולהשתמש בזה כמוטיב, חיפשתי פרשנויות שונות למוטיב במערך התוכנית ובחלוקה, בחומרים ולפונקציות השונות, בכול הקשור לעיצוב החדרים, הריהוט וחומרי הגמר.

כיוון שנכנסתי לפרויקט בשלב מאוחר יחסית ולא היה מקום לשינוי מקיף במערך התוכנית והחלוקה, רוב האופציות נפסלו מיד בהתחלה.  מצרף מספר תמונות הממחישות את הרעיון העיצובי בהדמיות ממוחשבות (בשלב הסקיצות).

אשר אלבז, מעצב פנים.